חנות בגדי עבודה וציוד בטיחות כמקור סמכות במפעלים קטנים

כאשר מדובר בבטיחות ובריאות תעסוקתית, מפעלים ובתי מלאכה מסווגים על פי ענפי כלכלה שונים ומספר העובדים בעסק, ומתפלגים לעסקים ומפעלים קטנים וזעירים (תע"ז), בינוניים (SMB) וגדולים. הניסיון המעשי מחזק את ההבנה כי לכל אחת מקבוצות הייחוס צרכים שונים, ובמדינות רבות קיימת בפועל התייחסות נפרדת לבתי עסק בינוניים, קטנים וזעירים, בשונה מחברות גדולות.

בישראל מפעלים ובתי מלאכה קטנים, מוגדרים כמי שמעסיקים פחות מ-25 עובדים. כמו בעולם, גם בישראל, הטיפול בקבוצת העסקים הקטנים והזעירים שונה בהיבטי הבטיחות והבריאות התעסוקתית מזה של העסקים הגדולים יותר, ולו מהטעם הפשוט, שרק בעסקים גדולים קיימת חובה חוקית להקים גוף פנימי האחראי לנושאי בטיחות ובריאות במקום העבודה.

עובדתית הצמיחה הכלכלית תלויה במידה רבה בעסקים קטנים ובינוניים, לכן, הניהול של בטיחות ובריאות תעסוקתית במפעלים קטנים וזעירים הוא בעל חשיבות רבה, ומדובר באתגר רציני. בפועל, מחקרים מראים כי חשיפתם של עובדים בעסקים קטנים ובינוניים לגורמי סיכון בטיחותיים ובריאותיים גבוהה בהשוואה לעובדי מפעלים גדולים (היעדר תשתיות, משאבים, פיקוח וכ"א ייעודי) ויכולתם לשלוט בסיכון קטנה יותר. מחקרים מוכיחים כי הקשיים בניהול הסיכונים גדלים ככל שהמפעל קטן יותר, והם עולים בקנה אחד עם נתונים סטטיסטיים, המורים כי בעסקים קטנים יש סיכון מוגבר לתאונות, בהשוואה לארגונים גדולים. בגלל מומחיות לא מספקת, או בשל רמת מודעות נמוכה לסיכון בחברות קטנות, יעדיפו אלה, לעבוד, או להתייעץ, עם יועצי בטיחות של חנות בגדי עבודה וציוד בטיחות, מאשר עם גורמי מקצוע מתמחים .

מפעלים גדולים המהווים גורם מוביל בקביעת מדיניות (חקיקה ותקינה) וגם במחקר סוגיות בבטיחות ובריאות העובדים, יפנו אל חנות בגדי עבודה וציוד בטיחות כספק ותו לא. מודלים שפותחו עבור ארגונים גדולים הוכחו כלא-יעילים עבור רוב העסקים הקטנים, משום שאינם מתייחסים למאפיינים הרלוונטיים של עסקים ומפעלים אלו.

מאפייני הפעילות בחברות קטנות, מכתיב צורך במגוון פתרונות פוטנציאליים לניהול בטיחות ובריאות תעסוקתית, מציאות בה חנות בגדי עבודה וציוד בטיחות אחת לא תוכל לספק באופן מלא, וייתכן ונדרש קשר עם ספקי ציוד נוספים לצורך השלמות ומתן מענה מלא לבטיחות ובריאות העובדים.

בתע"ז המשאבים האנושיים והכלכליים המוקדשים לניהול נושאי בטיחות ובריאות העובדים מוגבלים, ולכן, מתועלים, בעדיפות, לפעילות השגרתית והדחופה לקיום העסק בטווח הקצר. בטיחות ובריאות העובדים בתע"ז לא בעדיפות גבוהה, משום שקיים קושי לשייך אותם ואת תרומת הישירה לשורת הרווח הסופית. עסק קטן חסר, לעתים, את הידע הנדרש לזיהוי הסיכונים והטיפול בהם, בטח את המשאבים לשלם עבור ייעוץ חיצוני, ולכן, יסתפק בפנייה אל חנות בגדי עבודה וציוד בטיחות כמקור סמכות מקצועית בנושאי בטיחות. בנוסף, עלות ניהול הסיכונים והפעולות למניעת תאונות ומחלות מקצוע על פי דרישות החוק והתקן נתפסים כנטל כלכלי שאינו ריאלי לעסק קטן.

למרות שסטטיסטית הסבירות לתאונות תעסוקתיות בתע"ז גבוהה יותר באופן משמעותי, לעומת מפעלים גדולים יותר, מאחר ומספר התאונות נחלק בין מספר רב של עסקים קטנים, אירוע תאונה יהיה חוויה נדירה עבור רוב המפעלים הקטנים. לכן, הם אינם חשים צורך להשקיע משאבים בצורה יזומה ומשמעותית בנושאי בריאות ובטיחות מעבר למינימום המתחייב. גורמי סיכון יזכו לטיפול רק אם הם מהווים מטרד עבור כל העובדים (רעש, לדוגמה). התאמת סביבת העבודה לחשיפה בטיחותית, או בריאותית של עובד יחיד, תהיה מטופלת רק לאחר שהעובד כבר מודע, או מתלונן על בעיה בריאותית, וזאת, כדי למנוע החמרה.